החלטה בתיק ת"א 8583-04-11

1.         להלן החלטתי בבקשת התובע למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום פה ולסת, וזאת מבלי שהוגשה חוות דעת מומחה מטעמו בתחום הנ"ל.

2.         כעולה מכתב התביעה, ביום 19.1.06 היה התובע מעורב בתאונה במהלך עבודתו אצל הנתבעת (להלן: "התאונה"). התאונה אירעה כאשר  התובע הגיע למפתן דלת הזזה (גלילה) עילית חשמלית המופעלת באמצעות חיישנים וכאשר התובע ביקש לעבור מבעד הדלת, היא נסגרה בחוזקה על ראשו ופגעה בו.

            כתוצאה מאירוע התאונה סבל התובע, כך לטענתו, מהלם, בלבול וערפול חושים ובהמשך הוא פיתח התקפי חרדה, פניקה, עצבנות, פחד ממקומות סגורים, פחד לעבור מתחת לדלתות וכן תחושת פחד תמידית.

3.         לכתב התביעה צורפו חוות דעת מומחים רפואיים בתחום הנפשי, א.א.ג. ואורתופדי. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדיות ולאור הפער בין חוות הדעת של הצדדים בתחום הנפשי ו-א.א.ג., מונו ד"ר עמיקם טל וד"ר נחמה אורי כמומחים מטעם בית המשפט בתחומים הנ"ל בהתאם (להלן: "מומחה בית המשפט").

            בחוות דעתו של מומחה בית המשפט בתחום הנפשי נקבע כדלקמן:

" בחלק מן המתח המתמיד בו שרוי (התובע - ר.ח.) קיים ברוקסיזם וטונוס מוגבר של שרירי הלעיסה אגב גרימת נזק לשיניים - כך עפ"י רופאת פה ולסת שבדקה אותו ביום 31.12.12. לא ניתן לדעת כיום באם דבר זה לא החל עוד טרם התאונה הנדונה, אך לא מן הנמנע ואף סביר להניח כי חלקה בדבר זה משמעותי".

כמו כן,  בחוות דעת מומחה בית המשפט בתחום א.א.ג. נאמר כדלקמן: "אשר להפרעות בפתיחת הפה מהם הוא סובל - מן הראוי למנות מומחה פה ולסת להעריך את אחוזי הנכות באם קיימים אצל התובע".

4.         לאור האמור בחוות דעת מומחי בית המשפט כמצוטט לעיל, וכן מסמכים רפואיים נוספים המתעדים את הבעיות מהן סובל התובע בפה ולסת, הוא עותר למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנ"ל וזאת מבלי שהקדים והגיש חוות דעת רפואית מטעמו.

5.         הנתבעת מתנגדת לבקשה הואיל ולטענתה תלונות התובע על בעיות פה ולסת הופיעו רק מספר שנים לאחר אירוע התאונה וקשה להלום כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין אותן תלונות. הנתבעת חולקת על המלצות מומחי בית המשפט למינוי מומחה בתחום פה ולסת ומפנה לכך כי בהתאם להלכה הפסוקה, אותן המלצות אינן מחייבות את בית המשפט.

6.         שקלתי טענות הצדדים ולא מצאתי להיעתר לבקשה.

7.         סמכות בית המשפט למנות מומחה רפואי מטעמו מעוגנת בתק' 127 סיפא ו-130 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, בהן נקבע כדלקמן:

" 127.    רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

''130(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן - מומחה מטעם בית המשפט)''.

(ר' רע"א 10251/02 כץ חמים טעים נ' דואני, פ"ד נז(1) 797, ו- רע''א 8015/96 צור שמיר חב' לביטוח בע"מ נ' בוריסי (פורסם בנבו)).

8.         מלשון התקנות כמצוטט לעיל עולה כי על התובע המבקש מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט מבלי שהקדים והגיש חוות דעת מטעמו, להצביע על טעמים מיוחדים וכן לשכנע את בית המשפט כי מינוי המומחה נדרש לעניין המחלוקת בין בעלי הדין.

            סבורני כי במקרה דנן התובע אינו מקיים אחר אף אחד משני התנאים לעיל, ואבהיר להלן.

9.         בהלכה הפסוקה לא נקבעה רשימה סגורה של "טעמים מיוחדים" כאמור בתקנה 127 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, ואשר בהתקיימם ימנה בית המשפט מומחה מבלי שהתובע הגיש חוות דעת מטעמו. יחד עם זאת, ב -בר"ע (מחוזי-חיפה) 1775/07 ענבל נ' דנס ואח' (פורסם בנבו)  מנה בית המשפט רשימה לא ממצה של שיקולים לפיהם יבחן בית המשפט קיום טעמים מיוחדים למינוי מומחה.  בין היתר, ביקש בית המשפט שם להתחשב בשיקולי יעילות וחיסכון, התומכים במינוי מומחה ומתן פטור לצדדים מהגשת חוות דעת מטעמם, חוזקה של התביעה במישור האחריות, חסרון כיס העלול לחסום את דרכו של בעל דין מלהוכיח את טענותיו במשפט ועוד.

            במקרה דנן אין בפי התובע כל טענה כאילו חסרון כיס מונע ממנו הגשת חוות דעת מטעמו בתחום פה ולסת. לא זאת אלא זאת,  במועד התאונה, ואף מספר שנים לאחריה, לא התלונן התובע על בעיות בפה ולסת ולפיכך ספק באם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין אותן תלונות. ככל והתובע אכן סבר כי תלונותיו על בעיות פה ולסת קשורות לתאונה, היה עליו להגיש חוות דעת רפואית מטעמו בתחום הנ"ל, כפי שעשה ביתר התחומים כמפורט לעיל. 

10.        חשוב מכך, בכתב התביעה, כמו גם בחוות הדעת הרפואיות המצורפות אליו, אין כל טענה, ולו ברמז רמיזה, כאילו בעקבות התאונה התובע נפגע בפה ולסת. אי לכך, אין לומר כי מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנ"ל הוא עניין שבמחלוקת בין בעלי הדין, כדרישת תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. גם מטעם זה אין להיעתר לבקשה.